​​​

״ בארסיליה, על-מנת למַסֵּד את היחסים עליהם מושתתים חיי-העיר,ֿ מותחים התושבים חוטים בין קרנות-הבתים; חוטים לבנים או שחורים, אפורים או שחור-לבנים - לפי מה שהם מסמנים; קשרי דם, מסחר, סמכות או יצוג. כאשר החוטים מתרבים כך ששוב לא ניתן לעבור ביניהם, נוטשים תושבי
העיר את בתיהם; את הבתים מפרקים ורק החוטים והתמיכות נותרים מהם.ו

 

מצלע של הר, שם הם חונים עם חפציהם, מתבוננים פליטי ארסיליה בסבך
של חוטים מתוחים ומוטות המיתמר בשפלה. זוהי עודנה העיר ארסיליה,
והם עצמם - לא כלום.ו

 

הם חוזרים ובונים את ארסיליה במקום אחר. הם טווים בחוטים תבנית דומה, שרוצים היו כי תהיה מורכבת יותר ובו-בזמן גם סדורה יותר מקודמתה. אחר-כך הם נוטשים אותה ונוטלים את בתיהם ואת עצמם למקום רחוק עוד יותר.ו

 

כך, אם אתה עורך מסע במחוזה של ארסיליה, אתה פוגש את חורבותיהן של הערים נטושות, ללא הקירות שהחזיקו מעמד, ללא עצמות-המתים שהרוח העיפה הרחק: קורי-עכביש של יחסים מסובכים המחפשים להם צורה.   ה